סגנונות הורות

הספרות המקצועית אשר סקרה אחר סגנונות הורות שונים הצליחה למצות את כלל הסגנונות לארבעה סגנונות הורות המקובלים כיום על פי:

1. סגנון הורות סמכותי

2. סגנון הורות שתלטני   

3. סגנון הורות מתירני

4. סגנון הורות דוחה ומזניח

עבור כל סגנון מתקיימים שני מימדים להגדרת סגנון המשמעת ההורית: האחד הוא בדורשנות הורית והשני הוא בתגובתיות הורית.

דורשנות הורית, מוגדרת כמכלול הדרישות שההורים מציבים לילדיהם כדי שישתלבו במבנה המשפחתי. הורים בעלי שליטה הורית גבוהה יציבו סטנדרטים גבוהים ויצפו כי ילדיהם יענו להם. בעוד שתגובתיות הורית, היא המידה שבה ההורים מעודדים באופן מכוון ייחודיות, ויסות עצמי והדגשת ה"אני" של הילד, ופתוחים לדון עם ילדיהם על צרכיהם ובקשותיהם. הורים תגובתיים מתוארים לעיתים קרובות גם כחמים ותומכים.

בסגנון הורות שתלטני ההורים מציבים רמה גבוהה של דרישות וסטנדרטים לילדיהם, בעוד התגובתיות ההורית שלהם חלשה יחסית (פחות דיון והתחשבות בצרכי הילדים). הורים אלו נוטים להיות דעתנים, מכוונים ונוקשים עם ילדיהם, מציבים להם גבולות ברורים, מעדיפים ענישה במקרה של אי ציות ומשדרים רמה נמוכה של חום וקבלה.

סגנון הורות מתירני, מאופיין בדורשנות נמוכה ובתגובתיות גבוהה. הורים אלו נוטים לדרוש פחות מילדיהם לעומת הורים אחרים, ומרשים להם לווסת בעצמם את פעילותיהם, תוך כדי הימנעות מהצבת גבולות הוריים. כלומר, ישנה היענות רחבה לבקשות הילדים.

סגנון הורות דוחה ומזניח, הוא סגנון הורות שבו התגובתיות ההורית נמוכה וגם הדורשנות ההורית נמוכה, מה שמוביל הן להיעדר יחס חם לילד והן להצבת גבולות וסמכות.

וסגנון הורות סמכותי, הוא סגנון שבו יש איזון בין הדורשנות לתגובתיות. הורים אלו מאופיינים במתן הנחיות ברורות לילדיהם, בהצבת דרישות מובנות ובפיקוח על התנהגות הילדים. יחד עם זאת, המשמעת מתווכת על ידי חום, הנמקה, גמישות ומוכנות למשא ומתן מילולי לשם התאמת הדרישה לצרכים, לייחודיות ולשונות של כל ילד במשפחה.

מודלים חדשים של הורות.

ההתבוננות הפסיכולוגית על היחיד וההתפתחות האנושית נסמכה על תפיסות מוקדמות של יחסים במשפחה ומבנה המשפחה. על סמך אלו, גובשו אמונות וגם הנחיות להורות, אבני יסוד של העבודה הפסיכולוגית עם ילדים והורים לאורך השנים. אך האם אלו עדיין תואמים לשינויים המפליגים שעוברת המשפחה בשנים האחרונות, האם יש להם משמעות לאור המבנים המשפחתיים האלטרנטיביים, שהופכים מקובלים יותר?

השינויים במשפחה שואבים ממגמות חברתיות רחבות יותר של התבססות על האינדיבידואל, ושאיפתו לרווחה ולאושר. החברה הפוסט מודרנית יוצרת עמימות בגבולות בכל הרמות, כולל עמימות בגבולות המשפחה. יש התרופפות בבקרה מצד החברה על המתרחש בתא המשפחתי ויתר הדגשה של תפקידי ההורים ואחריותם לילד. התפתחויות טכנולוגיות שונות אפשרו הפרטת תהליכי ייצור שפעם בוצעו בבית – בישול, כביסה, ניקיון -  אך גם טכנולוגיות פיריון שונות, שהרחיבו את האפשרויות להורות.

הורות לילדים בגיל ההתבגרות.

חשוב לזכור שאין שום סיבה להניח או לצפות, שהתפתחות של ילד תהיה קלה או חלקה, על אחת כמה וכמה בגיל ההתבגרות. להורים רבים יש פנטזיה שאם רק ייתנו לילד חום, אהבה, תמיכה והגנה, הכול ילך כשורה. מפנטזיה זו משתמע שאם יש בעיה, סימן שמשהו בתפקוד ההורי לקוי. למעשה, חיים של ילד בריא כוללים פחדים, רגשות סותרים, מצבים קשים להכלה, רגרסיות, התמודדות עם דחפים ועוד. לעתים רחוקות ונדירות, התפתחות של ילדים עוברת על מי מנוחות, וגם כשזה קורה, גיל ההתבגרות מציב אתגרים חדשים.

בספרות הפסיכואנליטית מתואר גיל ההתבגרות כעומד בסימן של "הפרעה בצמיחה השקטה". שינויים דרמתיים מתרחשים ודורשים הסתגלות מחודשת: הגוף צומח ומתחילה ההתבגרות המינית, יכולות שכליות חדשות מתפתחות, יש תנודות בהערכה העצמית ובלבול רב בדרך לגיבוש זהות עצמית וזהות מינית ועמידה מול הדרישה להיות עצמאיים יותר. כך, גם כשהושג שיווי משקל פנימי בתקופה שקדמה לגיל ההתבגרות, שיווי משקל זה מתערער. ואם היו בעיות קשות בילדות, הערעור של גיל ההתבגרות עלול להיות קשה שבעתיים.