תבנית חשיבה

כחלק ממירוץ החיים בעידן הנוכחי, נדמה כאילו כל תחום מבנה בתוכו תחרות מתמדת, אם על עמדות או על תפקידי מפתח, אלמנט התחרות וההשתפרות נמצא סביבנו כל הזמן.

כיוצא בזאת, בעיני רבים הרצון להתפתח ולהשתפר הפך להישג נדרש.

מתוקף ההתבוננות הזו שכל תחום הפך לעיתים למרחב להישגיות, לגישה שהאדם בא איתה יש מרכיב מהותי ביכולת להתמודד ולהביא לתוצאות.

הגישה של האדם מעצבת את אופיו ותשקף בעיקר את יכולת ההתמודדות שלו אל מול מכשולים וקשיים.

בעוד כולם יודעים להתמודד עם הצלחה, רבים אינם יודעים כיצד להתמודד עם אי הצלחה או כישלון. עבור כל אדם, הגישה היא זו שבהכרח תכתיב ותקבע כיצד האדם יעמוד בפניי אי הצלחה וכישלונות שעלולים להוציא מהאיזון האופטימלי.

קושי וחוסר הצלחה עלולים לעורר רגשות שליליים בכל אדם, תחושות כמותסכול, בושה ובעיקר ייאוש הן רק חלק מסל התחושות שאנו עלולים לחוות בנקודות של אי הצלחה.

השאלה היא, לא מתי תיפול אלא איך תקום?

בני אדם מתחלקים בהלך הרוח שלהם על פי שתי תבניות מחשבה:

1. בעלי הלך רוח מקובע. אלו הם האנשים שכשלא הצליחו נטו לחיטוט ולחשיבת יתר בבעיות ובכישלונות שחוו, ובהתאם לכך, יטו יותר למצב רוח ירוד, האשמה עצמית ולהענשה עצמית לאחר חוסר הצלחה.

תבנית מקובעת שכזו היא הרסנית מהסיבה הזו שהיא מסוגלת להפוך כל כישלון לחווית טראומה, בכך, לקראת ההתמודדות הבאה עשויה להוביל להימנעות ואף ליאוש וחוסר אונים.

לעומת זאת,

2. בעלי הלך רוח מתפתח. אלו הם אותם אנשים שנכשלו, אך בתכלית, תחושת חוסר ההצלחה לא מגדירה אותם אלא מהווה קרקע להתפחות וצמיחה אישית.

בתפיסתם הם לעולם לא מצליחים: או שהם לומדים או שהם מצליחים, והם מחבקים כל שיעור והזדמנות ללמידה בשתי ידיים.

האמונה שלהם נשענת על הרצון והמאמץ להמשיך ולהשתפר על ידי למידה והשקעה מתמדת.

מחקרים רבים בחנו ומצאו כי 3 אפיונים משותפים לאנשים המצליחים בעולם:

• ראו בכישלונות גורם מלמד המעורר מוטיבציה.

• לקחו על עצמם אחריות לתהליכים שיובילו אותם להצלחה וילמדו אותם על מנת להחזיק בה.

• עשו כמיטב יכולתם- למדו והשתפרו כשבתהליך מעגלי גם ידעו הצלחה.

ההבדל העיקרי בין שתי התבניות הללו הוא בגישה של היציאה ממשבר.

בעוד שניהם חווים חוסר הצלחה או כישלון, ההבדל הוא בפרשנות: בעוד האחד יראה הזדמנות, האחר יראה מכשול.