על היפרדות ופיתוח עצמאות

מרגרט מהאלר פסיכואנליטיקאית יהודייה, ילידת הונגריה שפעלה בניו יורק הטביעה את המושג ״ספרציה-אינדיבידואציה״ ובנתה את התיאוריה שלה סביב היחסים בין ההורה לתינוק/ילד, תוך כדי שהיא שמה במרכז את האינטרקציות בין האם לילד בשנים הראשונות של החיים. תרומתה היתה משמעותית להבנת התפתחות הילדות המוקדמת.

על פי מהאלר התהליך המדובר הוא תהליך משותף של ההורה והילד- תחילה בהיפרדות האחד מהשני, ומתקדם לעצמאות הילד שמתפתחת מתוך ההיפרדות בשלב הקודם.

תהליך הפרידה ופיתוח העצמאות של הילד הוא תהליך מכריע ביחסי ההורה-ילד, שכן הוא מסמן את המסע של הילד לעבר אינדיווידואליות וזהות עצמית. תהליך זה כרוך בפיתוח הדרגתי של יכולתו של הילד להיפרד רגשית ופסיכולוגית מהמטפלים העיקריים שלו, אלו בדרך כלל ההורים, תוך כדי שמבסס תחושת אוטונומיה. מסע ההיפרדות המדובר הוא היבט בסיסי של התפתחות פסיכולוגית בריאה והכרחית למען בריאותו הנפשית של ההורה ושל הילד.

3 סיבות מדגישות את החשיבות של תהליך הפרידה-אינדיבידואציה:

1.     פיתוח אוטונומיה:

הפרדה מאפשרת לילדים לפתח תחושת אוטונומיה ועצמאות. מצד הילד התהליך כרוך בהצבת גבולות אישיים, קבלת החלטות ולקיחת אחריות על מעשיו - כולם מרכיבים חיוניים להתפתחות פסיכולוגית בריאה. על ההורה לאפשר לילד את תהליך לקיחת האחריות גם במחיר פספוסים וחוסר הצלחה, על כן, ההורה יכול לקדם את תהליך פיתוח האוטונומיה על ידי חניכה, נוכחות וקידום בעזרת תמריצים.

2.     גיבוש זהות:

אינדיבידואליות קשורה קשר הדוק להתפתחות הזהות. כאשר ילדים נפרדים מהוריהם, הם מתחילים לחקור ולהגדיר מי הם כפרטים עצמאיים בעולם. תהליך זה חיוני ליצירת תחושת עצמי חזקה וקוהרנטית.

3.     מערכות יחסים בריאות:

היכולת של הילד להיפרד מתלות מלאה בהוריו ולפתח עצמאות הדרגתית, מאפשרת את ההכנות לקראת השלב הבא בחיים- ניהול מערכות יחסים בריאות. אנשים שעברו בהצלחה תהליך זה של היפרדות ופיתוח עצמאות, מצוידים במיומנויות טובות יותר ליצירה ולשמירת מערכות יחסים מספקות עם אחרים.

אם תהליך הפרידה אינה מצליחה או מופרעת בלית ברירה, היא עלולה להוביל לאתגרים משמעותיים בהתפתחות הרגשית, החברתית והפסיכולוגית של ההורה ובעיקר של הילד.

הנה כמה השלכות אפשריות:

• בעיות תלות:

אם לילד יש קושי להיפרד מהמטפל העיקרי שלו, הוא עלול לפתח בעיות תלות. זה יכול להתבטא כהסתמכות מתמשכת על אחרים לתמיכה רגשית, סרוס ביכולת לקבלת החלטות ותחושת זהות לקויה. במקרים קיצוניים, אנשים עשויים אפילו להתקשות בתפקוד באופן עצמאי (תלויים בהורים אפילו בגריבת גרביים בבוקר...).

• קשיי זהות:

הקושי בפרידה מוצלחת שבונה את העצמאות יכולה בהתאם לעכב את התפתחותה של תחושת עצמי ברורה ויציבה. אנשים עשויים להיאבק בהבנת הצרכים, הרצונות וההעדפות שלהם, מה שהופך את זה למאתגר עוד יותר ליצור זהות חזקה וקוהרנטית.

• קושי במערכות יחסים:

עיוות בפרידה ובפיתוח האינדיבידואליות יכולות להשפיע על מערכות יחסים בגילאים הבוגרים. אנשים עשויים להיתקל בקושי אמיתי ביצירת אינטימיות ואמון במערכות יחסים, כל זאת בעקבות הקושי בפרידה בגיל הילדות, המשמעות היא שאותם אנשים עשויים לפחד מקרבה או להיות תלותיים יתר על המידה בבני הזוג שלהם.

• חרדה ופחד נטישה:

פרידה לא מוצלחת יכולה לתרום לחרדה, במיוחד לפחד מנטישה. לאותם אנשים עשויות להיות חששות בלתי פוסקות לגבי השארתם לבד או דחייתם, מה שמוביל לעיתים לנבואה שמגשימה את עצמה ולקשיים ביצירת מערכות יחסים ותחזוקתן.

• קושי בהתמודדות עם מעברים:

היכולת לנווט בפרידה היא חיונית בהתמודדות עם מעברי חיים. אנשים שלא נפרדו בהצלחה מהמטפלים העיקריים שלהם בגילאי ילדות עשויים למצוא את היכולת להתמודד עם מעבר, בין אם מפעולה לפעולה או בין מסגרת למסגרת כמאתגרת ומערימה קשיים בכל המובן של היכולת להסתגל לשינויים. באופן מובהק ניתן לראות זאת בבגרות בהתרחקות מהבית, בתחילת עבודה חדשה או ביצירת קשרים חדשים.

חשוב לציין שההשפעה של תהליך פרידה לא מוצלח יכול להשתנות מאדם לאדם, ונתון גם לגורמים אחרים וסביבתיים משתנים, כמו לדוגמא נוכחות של סביבה תומכת או התערבויות טיפוליות כאלו ואחרות. משתנים שכאלה יכולים למתן חלק מהאתגרים בבגרות. בנוסף, חוסן ויכולת הסתגלות יכולים לשחק תפקיד באופן שבו אנשים מנווטים ומתגברים על קשיים הקשורים לבעיות פרידה. עזרה מקצועית, כגון ייעוץ או טיפול, יכולה להועיל לאנשים המתמודדים עם אתגרים מתמשכים הקשורים לפרידה ואינדיבידואציה.